ימים ספורים לאחר שחזר מהתחרות באוסטרליה, שלח אלינו אמוץ את חוויותיו מאליפות העולם לבני נוער:
אני מרוצה מאוד מההתנהלות שהייתה לי בזמן התחרות: הזינוק היה איטי מהמצופה וגרם לבלגן גדול בדבוקה הקדמית אליה התברגתי. מהר מאוד הפכה רכיבה מלאת היאבקויות ודחיפות לריצה של שני קילומטרים. הסיבה לכל המהומה הייתה הרוכב שהיה בשלב זה במקום החמישי, פחות או יותר, שהוריד רגל בכניסה לעלייה הטכנית הראשונה, כך שכל יתר הרוכבים נאלצו לרוץ.
את ההקפה הראשונה, שאורכה 7 ק"מ סיימתי כשאני מדורג במקום ה- 44.
במהלך ההקפה השנייה "תפסתי" אחד אחרי אחד את הרוכבים מהדבוקה הראשונה, התקדמתי עד למקום ה-31 ואת ההקפה שלישית סיימתי במקום ה- 29, כאשר בקצה העלייה הארוכה והמשמעותית כבר הייתי מדורג במקום ה-26.
במיקום זה החזקתי את רוב ההקפה, כשאני רק במרחק של 20 שניות מ"הטופ" 20.
בהקפה הרביעית הייתה לי "דעיכה" קלה משום ש"נתקעתי" אחרי רוכב אמריקאי שבדרך מאוד לא ספורטיבית, לא איפשר לי לעקוף אותו, למרות שהוא רכב מאוד לאט וגרם להגעתם של שבעה רוכבים שהיו כדבוקה. ברגע שהגענו לירידה הראשונה הוא התרסק וכמעט לקח אותי איתו. זה היה חלק מתסכל של התחרות !!
אל ההקפה החמישית והאחרונה נכנסתי עם שבעת רוכבי הדבוקה. בקבוצת הרכיבה הזאת התנהלו מלחמות טקטיות אין סופיות, של התקפות, הובלות, ברקסים ומרפקים, מה שלא אפשר לי לאכול ולתדלק בזמן שרציתי - זה היה זמן קובע, זמן הישרדותי.
ההקפה היתה לקשה יותר ויותר, הרבה מעבר לגבולות שהכרתי בעצמי ונפילות אנרגיה מפתיעות הופיעו אחת אחרי השנייה, מה שהוציא אותי מהמשחק לאחר מלחמה עקובה מדם.
בכוחות אחרונים הגעתי לקו הסיום, תוך ניהול מלחמות מיקום אחרונות, כמו ספרינט פיניש נגד שני רוכבים.
זו הייתה בהחלט התחרות הקשה ביותר בה השתתפתי במהלך שבע השנים האחרונות, בעיקר בגלל 20 הדקות האחרונות.
התוצאה שלי הייתה מאכזבת היות והציפיות שלי היו להגיע למקום גבוה יותר, בין 20 הראשונים.
לאחר התחרות לא ידעתי אם להיות שמח או עצוב, היות והרבה זמן לא הגעתי למיצוי יכולות מנטליות כה גבוהות כמו בתחרות זאת, כאשר מנגד עומדת התוצאה המאכזבת.
לבסוף החלטתי לקחת איתי הלאה את תחושת הסיפוק וההנאה שבהגשמה עצמית, ולהמשיך בדרך למטרה.
אמוץ נהוראי, ספטמבר 2009
כתבה במגזין אופניים
ידיעה באתר איגוד האופניים
כתבה באתר איגוד האופניים
כתבות באתר הכל על אופניים: חלק ראשון וחלק שני |
